אחד הדברים שחוזרים שוב ושוב בשיחות שלנו עם בני ובנות נוער הוא שהם/ן רוצים/ות לשאול, להבין, לשתף – אבל לא תמיד יודעים/ות למי לפנות…
מחקר חדש שפורסם ממש עכשיו מזכיר לנו עד כמה זה נכון. הוא בדק אם מתבגרים/ות מוכנים/ות לפנות למורים שלהם כשזה נוגע לנושאים של מיניות. התוצאות לא מפתיעות – רובם/ן לא ימהרו לעשות את זה. אבל כן נמצא משהו חשוב: כשמורה נתפס/ת כתומכ/ת ההסתברות לפנייה אליו/יה לעזרה עולה משמעותית.
ומה עוד גילו? שככל שהגיל עולה – הנכונות לפנות יורדת. ושבני נוער שלא קיימו יחסי מין דווקא יותר פתוחים לפנות למורה, בעיקר אם אין להם מספיק תמיכה מחברים.
מה זה אומר לנו כהורים, מורים וכל מבוגר משמעותי בחיים של מתבגר או מתבגרת? שמה שהכי חשוב זה לא בהכרח התשובה שניתן, אלא עצם התחושה שאנחנו כאן. זמינים. רואים. לא שופטים. הידיעה הזו בפני עצמה יכולה לתת להם כוח וביטחון.
אז גם אם הם לא פונים, שווה שנמשיך להראות להם שאנחנו פתוחים לשיחה, מחכים לשאלה, מוכנים להיות שם.
לקריאת המאמר המלא:
נכונות תלמידים מתבגרים לפנות לעזרת מורים בנושאי התנהגויות מיניות